הכרעת דין בתיק תו"ב 56727-12-11 - פסקדין

על סמך הודאת הנאשמת בעובדות כתב האישום, הנני מרשיעה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, שהינה אי-קיום צו שניתן ע"י בית המשפט, עבירה על הוראת סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"ב, 16/04/2012 במעמד הנוכחים.

גזר דין

הנאשמת הורשעה כאמור בהכרעת הדין, בעבירה של אי-קיום צו שיפוטי.

מדובר בעבירה חמורה ביותר, ובית המשפט העליון עמד על כך שיש להטיל על נאשם בעבירה מסוג

זה אף עונש של מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה לא עתרה לעונש מאסר בתיק זה, ועשתה חסד עם הנאשמת.

הוברר בפניי כי הנאשמת איננה מקיימת את צו ההריסה מזה כ- 14 חודשים, תוך זלזול מוחלט בגזר

הדין שניתן בעניינה עוד ביום 1.2.10.  לזכותה של הנאשמת, לקחתי בחשבון שהיא החלה לפעול לפני

זמן מה לקבלת היתר, אם כי למרות שחלף זמן רב יחסית, טרם התקבל היתר. עוד הבאתי בחשבון,

כי בשל העבירה הוגדל שטח הדירה ב"כ- 10 מ' בסה"כ, כולל שטח המרפסת.

בשים לב לנסיבות שפורטו בפניי ולטיעוני הצדדים, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.         קנס בסך  13,000ש"ח שישולם ב- 13 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מ- 1.5.12, ובהמשך בכל 1 לחודש שלאחריו.    אי עמידה באחד התשלומים במועדו, יביא לפירעון מיידי של כל הסכום, בניכוי התשלומים ששולמו בפועל עד לאותו מועד.

2.         בנוסף, בתוך 10 ימים מהיום תחתום הנאשמת על התחייבות עצמית בסך 15,000 ש"ח שלא תעבור על הוראות סעיפים 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, במשך תקופה של 24 חודשים. תוקפה של התחייבותה כספית תחל ביום 15.7.12 ואילך. אם לא תיחתם ההתחייבות תיאסר הנאשמת ל- 30 יום. 

בנסיבות העניין, לנוכח העונשים שהוטל לעיל, לא ראיתי מקום במקרה זה לגזור קנס יומי כעתירת המאשימה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים.